ממתיקים מלאכותיים - הסכנה המתוקה! 

ממתיקים מלכותיים - המצאה גאונית או סם חלופי ומסוכן למכורים לסוכר

הכמיהה למתוק
הכמיהה למתוק קיימת מאז ומתמיד,ד"ר דניאל קירשנבאום (מומחה להפחתה במשקל) מעלה שתי סיבות עיקריות לכך-

"כשרעבים הסוכר מספק את התרופה המהירה ביותר... כשבני אדם או בעלי חיים רעבים הם מראים העדפה ברורה למזונות מתוקים מאוד. דבר זה מראה, שוב, את הנטייה של הגוף לספק במהירות וביעילות רעב קיצוני ומחסור במזון באמצעות סוכר. מזונות מתוקים הם מזונות בטוחים (אם כי יש להגביל את כמותם). האם תוכלו לחשוב על דוגמה לפירות בר או לירקות שהם מתוקים וגם מסוכנים למאכל? נראה שלא. אם אתם מוצאים משהו על עץ והוא מתוק, הוא ראוי לאכילה כמעט בוודאות, מצד שני לפירות וירקות מרים יש סיכוי גדול להיות רעילים"

בטבע הטעם המתוק נמצא בפירות ובדבש, אלו מקורות שלגוף אין שום בעיה להתמודד איתם.
עוד בימים שהיה האדם צייד- מלקט, היו מחפשים דבש ואוכלים כמויות גדולות, היום אנו רואים זאת עדיין בתרבויות של הבושמנים באפריקה, האבוריג'נים באוסטרליה, עם זאת "כמויות גדולות" עבורם הן 1.8 ק"ג לאדם בשנה, לא כמו אדם ממוצע החי בחברת תרבות השפע המערבי, שצורך כ- 71.7 ק"ג סוכר בשנה.
המתוק הוא טעמן של פחמימות פשוטות, כמו שאמרנו הגוף מעדיף את הצורה הפשוטה על מנת לקבל אנרגיה זמינה, הבעיה שלנו איננה במערכת הגופנית ולא במה שמספק לנו הטבע, הבעיה התחילה כשבני האדם התחילו להפיק סוכר מזוקק. כמו כל חומר פעיל הנמצא בטבע, כאשר האדם מבודד אותו מהמקור ומהחומרים הסימביוטיים הגדלים איתו, ומזקקים רק את החומר הפעיל מתחילות הבעיות.

מה הבעיה?
מהרגע שסוכר מזוקק היה לזמין לכל אדם, הצריכה עלתה במאות אחוזים והתחילה ההתמכרות.
כיום אין כמעט מוצר מעובד שאין בו צורה מסוימת של סוכר, למרות המודעות ההולכת וגוברת לנזקי צריכה מוגזמת של סוכר, זו עדיין מגיפה.
ההתמכרות שלנו לסוכר כחברה היא וודאית ומוכחת, זאת רואים מידי יום במכירות של מוצרים.
החברות המסחריות הבינו את העניין מזמן. אפשר לראות דוגמה מאוד פשוטה של גודל בקבוקי שתייה של חברת קוקה- קולה, בהתחלה בקבוק קטן של קולה היה 190 מ"ל, ונצרך ככיבוד מזדמן. עם הזמן הבקבוקים גדלו והגיעו לשני ליטרים והבקבוק הקטן ביותר כיום, הוא 250 מ"ל, הגודל הנמכר ביותר הוא של חצי ליטר.
כל יום אנו מופצצים בתשדירי פרסומת שחלקן הוא מזון, 99 אחוז מתשדירי המזון הם מזונות עתירי סוכר אפילו עם נדמה שמדובר במוצר בריאותי. מספיק להביט בתווית הסימון התזונתי כדי להבין את השקר הגס.
הרבה מן התשדירים האלה מופנים לצעירים שהם צרכנים גדולים שקל להשפיע עליהם, למשל בחקר שנערך בארה"ב גילו שהצרכנים הגדולים ביותר של משקאות קלים הם בני נוער שכל אחד לוגם בממוצע 680- 887 מ"ל ליום.
צריכה מוגברת של סוכר מביאה איתה שלל בעיות ומחלות, החל בעששת, דרך השמנה, בעיות קשב וריכוז וכלה בסוכרת על כל מגוון סיבוכיה.
בלי לשים לב אנו ממכרים את ילדינו למתוק מגיל מוקדם מאוד על ידי משקאות ממותקים (שימו לב, גם תחליפי חלב לתינוקות ממותקות) וחטיפים למיניהם.מבלי לשים לב אנו נסחפים וסוחפים את ילדינו לים של "מחלות חברת השפע" שכוללת משקל עודף, סכרת ומחלות קרדיו וסקולאריות שלכל אלא שורה ארוכה של סיבוכים וסימפטומים נלווים.
צריכה מוגברת של סוכר לאורך זמן יתיש את הלבלב ובסופו של תהליך מגיעה מחלת הסוכרת, מי שנפגעת אף היא, זאת בלוטת יותרת הכליה, המופקדת על מספר הורמונים לא קטן. פגיעה ביותרת הכליה פרושה חוסר איזון הורמונאלי שיגרום עוד הרבה בעיות.
אך אלה מקרים קיצוניים, רובנו צורכים סוכר רב מידי ואפילו איננו מודעים לכך וסובלים מתסמינים "רגילים", עייפות, כאבי ראש, מידי פעם סחרחורת, ליחה והצטננויות חוזרות, עודף משקל ברמות שונות ועוד, כל אלה מצביעים על תזונה קלוקלת המכילה הרבה פחמימות "ריקות".

הפתרון "הגאוני"
במקום להשתמש באינטלקט המפותח של האדם ולהבין שצריכת סוכר מוגזמת היא התמכרות לכל דבר. במקום לטפל בהתמכרות אנו ממציאים סם חלופי שברוב המקרים יותר מסוכן למרות שהוא פחות משמין.
כאן מתחיל סיפור ארוך על ממתיקים מלאכותיים שהתגלו בצורות שונות. כיום יש מחקר וחיפוש אחר הממתיק האידיאלי שבינתיים נמצא, איך אם לא... בטבע.
צמח מדרום אמריקה הנקרא "סטיביה" טעמו מתוק, אין לו ערך קלורי, הוא אינו מזיק לבריאות והוא בטוח לחלוטין לחולי סכרת, אך לצערם של חברות מסחריות אי אפשר להוציא פטנט על צמח תמים, לכן הממשל האמריקאי סירב לתת אישור לסטביה בתור ממתיק, רק אחרי שנים של מלחמה ניטשת הוחלט לאשר את הסטיביה בתור תוסף לדיאטה , ולא בתור ממתיק.
אך לא כך הסיפור עם הממתיקים המלכותיים ולהלן מספר דוגמאות:

סכרין (saccharin)
מתוק פי - 300 מסוכר ומכיל רק שמינית קלוריה לכפית.יציב בטמפרטורה גבוהה. מוצע כאבקה וכנוזל.
הממתיק המלאכותי הראשון בהיסטוריה נוצר כמו הרבה תגליות, בטעות, בזמן מחקר של תוצרי לוואי מזיקוק נפט לדלק.
בזמנו (1879)תוצאות המחקר פורסמו אך לא עוררו עניין רב, אולם בשנת 1884 אחד החוקרים רשם את הסכרין כפטנט והחל בייצור המוני שלו.
עיקר השימוש היה למוצרים עבור חולי סכרת.
בשנת 1912 נאסר השימוש בו, בשל חשש לבריאות הציבור עקב צריכת סכרין.
ב-1914 בעקבות קיצוב הסוכר בארה"ב בזמן מלחמת העולם הראשונה הוסר האיסור והשימוש בסכרין שוב תפס תאוצה וכך בתהליך דומה במלחמת העולם השנייה, שוב הדאגה לבריאות הציבור הוסטה הצידה מפני צרכים כלכליים.
בתחילת שנות השבעים (כמעט 100 שנה לאחר שהתגלה הסכרין ביצעו בו מחקר).
מן המחקר עולה, שכ- 50% מן החיות שהשתתפו במחקר, לקו בסרטן שלפוחית השתן לאחר שהוזנו במינונים גבוהים של סכרין (למרות שתוצאה כזאת לא נצפתה בבני אדם), בעקבות המחקר ומחקרים אחרים שהראו סיכון גבוה לסרטן שלפוחית השתן בחיות מעבדה, ממשלת קנדה החרימה את הסכרין לגמרי. בשנת 1977ה- FDA החליט לערוך מחקרים משלו והחליט להציע להחרים את הסכרין.
ה-FDA נתקל בהתנגדות נמרצת מהציבור מפני שבזמנו הציקלמאט הורד מן המדפים והאספרטיים עדיין לא היה בשימוש, הקונגרס האמריקאי התערב ואישר את השימוש בסכרין בתנאי שעל תווית המוצר תתנוסס אזהרה שהמוצר מכיל סכרין והמוצר עלול לסכן את בריאותכם.
בשנת 1991, לאחר מחקר ארוך טווח על בני אדם שצרכו סכרין (רובם חולי סכרת), לא הוכח קשר חזק מספיק בין סרטן לצריכת סכרין, יתרה מזאת באותו זמן יצאו תוצאות של מחקר אחר המציע על כך שהפיזיולוגיה של חולדות שונה מבני אדם והופכת אותם מועדות יותר ללקות בסרטן שלפוחית השתן עקב צריכת סכרין.
בשנת 2000 חתם הנשיא קלינטון על חוק הפוטר פרסום אזהרה על מוצרים המכילים סכרין.


ציקלמאט
מתוק פי 100 מן הסוכר, יציב בחום, מוצע כאבקה.
ב -1937 גילה סטודנט באוניברסיטת אילינוי את הציקלמאט באופן מאוד דומה לאופן שבו התגלה הסכרין, הפעם בניסיון לסנתז תרופה להורדת חום.
ציקלמאט אינו מופיע כממתיק בודד, אלא בתערובת עם ממתיק אחר, התערובת הראשונה הייתה "מתוק וקל" שעד היום אפשר לראות את השקיות הוורודות כמעט בכל בית קפה.
הציקלמאט עוזר לחפות על הטעם המתכתי של הסכרין.
ב1970- אסר ה-FDA על השימוש בציקלמאט,בעקבות מחקר שהראה שהוא גורם לסרטן שלפוחית השתן אצל עכברים.
במחקר המדובר, נתנו לעכברים מינון בכמות השווה לשתיית עשרה גלונים של משקה ממותק בציקלמאט על ידי אדם.
רוב המדינות לא התייחסו למחקר זה והמשיכו להשתמש בציקלמאט.
אמנם בארה"ב כבר יותר משלושים שנה משקיעים חברת "אבוט" (בעלת הפטנט על הציקלמאט) וה-FDA משאבים רבים על מחקרים וסקירות על הציקלמאט.
מה שמעלה תהיות בכל הסיפור הזה היא העובדה, שהציקלמאט הורד מן המדפים בדיוק שנה לאחר שחברת ?G.D Searle? הגישה בקשה לאישור חומר חדש הנקרא -"אספרטיים".

אספרטיים
? אסור לשימוש לחולי פנילקטונוריה (PKU).(הפרעה מטאבולית נדירה)
מתוק פי 180 מסוכר, אינו יציב בחום.
האספרטיים הוא ה"ילד הבעייתי" ביותר מבין הממתיקים המלאכותיים, תהליך אישורו לוטה בערפל כבד של מידע חסוי,קשרים פוליטיים, מחקרים שנעשו על ידי החברה המייצרת ולא על ידי מעבדה חיצונית כנדרש.
המחקרים אודות האספרטיים חלוקות, אך יש לבדוק מי עורך את המחקר או מי משלם עבורו כדי לצפות מראש את תוצאותיה.
האספרטיים נתגלה בשנת 1965 כמו שני הממתיקים שקדמו לו- במקרה.
האספרטיים התגלה בזמן פיתוח של תרופה לאולקוס, כאשר המדען ליקק את אצבעותיו כדי להרים דף נייר וטעם לראשונה את טעמו המתוק של האספרטיים.
אספרטיים מורכב משלושה מרכיבים, פנילאלנין, חומצה אספרטית, ומתנול.
פניל אלנין וחומצה אספרטית הם חומצות אמינו(חלבונים) אשר מצויות במזון טבעי והגוף זקוק להן. הבעיה היא במינון ובצורה שהגוף מקבל את אותן חומצות אמניו, המינון במזון הוא נמוך בהרבה ממה שנמצא במשקה אשר ממותק באספרטיים, במזון טבעי חומצות האמינו הללו נכנסות אל הגוף בליווי חלבונים נוספים, פחמימות ושומנים אשר עוזרים לגוף לעכל ולהשתמש בהן.
כאשר צורכים פנילאלנין וחומצה אספרטית בצורתם החופשית ישנה סכנה לרעילות בתאי העצב.
המרכיב הנוסף הוא מתנול כשלעצמו הוא חומר רעיל מאוד, הסכנה אינה טמונה רק בעובדה שהחומרים המרכיבים את האספרטיים מסוכנים, הסכנה היא גם בתוצרי הפירוק של חומרים אלא שהם רעילים ומסרטנים.
מחקרי הבטיחות הראשונים עבור האספרטיים העלו תוצאות מדאיגות. חיות מעבדה אשר לקו בגידולים במוח, חיות שלקו באפילפסיה או שמתו.
חברת "סיריל" היו נחושים להכניס את האספרטיים לשיווק ועשו הכל כדי להשיג את האישורים.
החברה השקיעה מיליוני דולרים במחקרים ובבדיקות לאספרטיים ובשנת 1973 הגישה חברת "סיריל" בקשה ל FDA - שכללה יותר ממאה מחקרים הקובעים את בטיחות המוצר. למרות הכמות האדירה של ההוכחות שהציגה החברה,
ה - FDA לא היו מרוצים, בטענה שהחומר אינו מספיק כדי לקבוע את בטיחות המוצר וביקשו עוד מבדקים. לבסוף ביולי 1974 קיבלה חברת "סיריל" אישור ראשוני לשימוש מוגבל.
אמנם חברת "סיריל" קיבלה אישור ראשוני, אבל חומרי המבדקים היו פגומים וזה גרם ל - FDA ליזום לראשונה בהיסטוריה חקירה פלילית על יצרן מזון.
החקירה העלתה טענות קשות. שיטות העבודה, דייקנותם של המחקרים והצגה לא נאותה של ממצאים, אלה רק חלק מן הממצאים אשר עלו בחקירה.
חברת "סיריל" מצאה פתרון כדי לצאת מהבוץ אשר יצרו לעצמם, בשנת 1977 בזמן שחבר המושבעים הגדול חוקר ומגלה את מחדלי החברה, חברת "סיריל" מצליחה לסגור חוזה עם סמואל סקינר ממשרד התובע הכללי.
סמואל סקינר התפטר מן החקירה והצטרף לחברת "סיריל" ועל ידי כך התעכבה החקירה מספיק זמן, כדי שחוק ההגבלה שנמצא נגדם יפוג וכך נאלץ חבר המושבעים הגדול לזנוח את החקירה.
עם השנים בוצעו עוד מחקרים ועוד מבדקים ופורסמו עוד ליקויים בשיטות העבודה של מעבדות חברת "סיריל".
האשור המיוחל לא נראה באופק לכן חברת "סיריל" נקטו באסטרטגיה חדשה, להסיט את המיקוד לעבר האישור הפוליטי של האספרטיים.
במרץ 1977 הצטרף לחברת "סיריל", פוליטיקאי משופשף ורב השפעה בשם דונלד ראמספלד, בתור מנכ"ל והביא איתו עוד כוחות פוליטים .
ב -1981 הצליח ראמספלד להשיג את מטרתו, האישור הסופי לאספרטיים בדרכים פוליטיות, באותה שנה נבחר עמיתו של ראמספלד, רונלד רייגן לנשיא ארה"ב.
עכשיו הדרך הייתה סלולה לרצף מהלכים פוליטיים שהביאו לאישור האספרטיים בדרכי מרמה, דבר ראשון רייגן החליף את ראש ה -FDA במריונטה שלו,ד"ר הייז, פרסם הנחייה המגבילה את כוחו של ה - FDA שלא יוכל למנוע באופן חד צדדי את אישור האספרטיים, ראש ה -FDA החדש מינה ועדת חקירה ציבורית לסקור מחדש את הממצאים מחקירות קודמות, כאשר שלושה מתוך חמישה המליצו לא לאשר את האספרטיים הוא פשוט צירף חבר שישי כדי להשוות את הקולות וכך השתמש בקולו שלו כדי להכריע את השוויון ולהביא לאישורו של האספרטיים.
מיד לאחר התהליך קיבל הייז תפקיד בצוות יחסי הציבור של סיריל בתור יועץ מדעי ראשי.
תוך שנה ממועד קבלת האישור לשימוש במוצרים יבשים הוגשה בקשה על ידי חברת סיריל לשימוש במשקאות מוגזים, ארגון המשקאות הקלים התנגד בתוקף בשל אי היציבות של אספרטיים בחום בצורתו הנוזלית.
לבסוף נקבע כי שיפור תנאי שינוע ושיווק יעשו את העבודה.
הבעיה לא נפתרה, אנליזה פשוטה העלתה כי משקה שנשמר בטמפרטורת החדר במשך שמונה שבועות, ירדה כמות האספרטיים בשיעור של 11% - 16%, כלומר שזהו כמות תוצרי הפירוק של האספרטיים במשקה שהם מתנול ופנילאלנין אשר ידועים כמזיקים לבריאות. למרות זאת, אושר האספרטיים לשימוש במשקאות מוגזים בשנת 1983.
פחות משנה לאחר תחילת שיווק המשקאות הממותקים באספרטיים הצטברו ב -FDA
כ-600 תלונות צרכנים, עקב שתיית משקאות המכילות אספרטיים, בעיקר כאבי ראש וסחרחורות. עוד תלונות רבות ומגוונות הגיעו למנהל המזון והתרופות האמריקאי, רוב הבעיות הצביעו על הפרעות נוירולוגיות כגון העדר תחושה וחוסר התמצאות, בעיות התנהגות קיצוניות, איבוד זיכרון וגם בעיות תפקוד כבד, התקפי לב ועוד.
למרות כל התלונות מנהל המזון והתרופות האמריקאי לא התרשם עמוקות והסתפק באמירה:

"מידע עכשווי, המבוסס על נתונים בעלי מגבלות כמתואר בדו"ח, מצביע על מגוון נרחב של תלונות שבאופן כללי הן מהסוג המתון. למרות שייתכן כי לאנשים מסוימים יש רגישות קיצונית למוצר, המידע אינו מספק הוכחות לקיומן של השפעות שליליות רציניות נרחבות כתוצאה משימוש באספרטיים."

כל יום מגיעות תלונות על תופעות לוואי משימוש באספרטיים ובממתיקים מלאכותיים בכלל. קצרה היריעה מלהכיל את כל תופעות הלוואי, את כל התכסיסים שתאגידי מזון עושים כדי להרוויח עוד כמה דולרים, מספיק להקליד את שם הממתיק בגוגל כדי למצוא כתבות, עדויות ומחקרים בנושא.

ניאוטיים
הממתיק המתוק ביותר שהומצא עד כה, פי 7000 - 13000 מסוכר, יציב בחום.
אפשר למצוא במסטיקים, דברי מאפה, חטיפי אנרגיה ומיצי פירות.
הניאוטיים הינו דומה מאוד לאספרטיים במבנה הכימי. זהו אספרטיים בתוספת עוד חומר הנקרא ,"3-D-מתיל-בוטיל",חומר המופיע ברשימת הכימיקאלים המסוכנים ביותר של EPA environmental protection agency)).
הניאוטיים מיוצר על ידי חברת "מונסנטו", אשר רכשה את הפטנט ליצור אספרטיים מחברת "סיריל" בשנת 1985 , מכיוון שהפטנט עמד לפוג ייצרו "מונסנטו" את החומר החדש וקיבלו את האישורים הנדרשים, למרות ההתנגדויות שהמחקרים והניסויים נעשו בתוך החברה עצמה ולא על ידי גוף חיצוני. קשה להשיג חומר על הניאוטיים כגון מוצרים המכילים ניאוטיים, בספריה הלאומית לרפואה נרשמו רק 19 מחקרים ורק מחציתם בנושא בטיחות הניאוטיים נכון ל-2006, בזמן שבאתר של ניאוטיים מדווח על 100 מחקרים המבטיחים שהחומר בטוח ואינו מהווה סיכון בריאותי.
באחד הניסויים בבני אדם שנערכו חלק מן הנבדקים דיווחו על כאבי ראש לאחר צריכת ניאוטיים, אבל החוקר הסיק שלכאבי הראש לא היה כלל קשר לניאוטיים. לא הוזכר שכאבי ראש הם מן התלונות הנפוצות ביותר כתגובה לצריכת אספרטיים בדוחות ה - FDA.
לסיכום, רוב הסכנות המיוחסות לאספרטיים מיוחסות גם לניאוטיים מפאת קרבתם הכימית.שוב חברה מסחרית הצליחה לעקוף את המערכות שצריכות להגן על בריאות ובטיחות הציבור.

אססולפאם- K
מתוק פי 200 מסוכר, יציב בחום, חיי מדף ארוכים.
התגלה בגרמניה בשנת 1967, כאשר כימאי שפך את החומר על אצבעותיו בטעות , ולאחר מכן ליקק את אצבעותיו כשניסה לתפוס דף נייר.
הדרך בה הממתיק אססולפאם K זכה לאישור אינם ברורים וקשה לקבל מידע מהימן על תהליך קבלת ההחלטות.
בהתחלה קיבל אישור מוגבל כממתיק בדברי מאפה ללא סוכר ובקינוחי ג'לטין.
באמצע שנות התשעים האססולפאם K קיבל אישורים נוספים בעיקר בשל יתרונותיו כמשפר טעם, משמר מתיקות במזון מתוק ויציבותו בחום.
למרות יתרונותיו, בטיחות החומר עומד בספק גדול והתנגדויות רבות מצד שורה ארוכה של מדענים ומוסדות הטוענים שהמחקרים שהציגה החברה היו פגומים ביותר. החששות העיקריים הם סרטן, כאבי ראש, בלבול נפשי, דיכאון, השפעות על הכבד, השפעות על הכליות, ברונכיט, איבוד תאבון, בחילה, חוסר שיווי משקל וליקויי ראייה.
בפועל, התעלמו ה-FDA מהתנגדות המדענים לאססולפאם K . הם לא דרשו מבדקי בטיחות נוספים, כדי לענות על החששות הלגיטימיים של המדענים כפי שהוצגו. התוצאה הסופית היא, שיש ממתיק נוסף בשוק שקיבל אישור לשימוש בדרך לא דרך ושוב המערכות שאמורות להגן עלינו לא עמדו בפרץ.
והתוצאה היא שהציבור מקבל עוד ממתיק מורעל.

סוכלוז
מתוק פי 600 מהסוכר, נטול קלוריות ועמיד בחום.
נמכר בארץ בשם סוכרדיאט.
כמו שאר הממתיקים המלאכותיים הסוכרלוז התגלה בטעות בזמן שסטודנט הודי עבד עם המרצה שלו בלונדון על קוטל חרקים חדש, המרצה ביקש מהסטודנט לבדוק (Test) והסטודנט הבין לטעום(Taste), וכל השאר היסטוריה...
בארה"ב לקח לסוכרלוז אחת עשר שנים לקבל אישור רק בגלל לחץ של החברות המתחרות בארה"ב, כל זה התנהל בזמן שחברת "מונסטו" ניסו לקבל אישור לניאוטיים והמתחרים שלהם החליטו להסיר את ההתנגדות שלהם וכך הסוכרלוז הוחדר בסופו לארה"ב.
הסוכרלוז מורכב מסוכר וכלור, הכלור קושר את הפחמימה כך שהגוף לא יכול לנצלו לאנרגיה, כך שאין לא ערך קלורי.
כעיקרון, יש לנו כאן מנצח! אבל לא כל כך מהר. אמנם, הוא עשוי מסוכר ומכלור, שניהם מופיעים בטבע ובמזון שלנו, סוכר יש בהרבה מזונות וכלור יש גם במלח, אז מה הבעיה?
המבנה של הכלור הוא הבעיה, המבנה הכימי של כלור במלח הוא בעצם כלוריד שמחובר לנתרן, כלור באופן חופשי לא מתקיים בטבע, אלא מיוצר במפעלים על ידי העברת זרם חשמלי דרך מי מלח ומתקבל גז כלור שהוא רעיל ביותר.
הכלור הנזכר הוא זה שנמצא בסוכרלוז וכמו שאמרנו הסוכרלוז התגלה בזמן שניסו להכין קוטל חרקים חדש, כלור הוא מרכיב מאוד נפוץ בקוטלי חרקים ובכמה גזים ללוחמה כימית הידועים לשמצה.
לא רק שהכלור רעיל,אלא תרכובות של פחמן (שהוא חלק מהסוכר)וכלור לא מתאימים למטאבוליזם שלנו, ולא רק שאינם מתאימים, הם הורסים את התאים שבאים איתם במגע, לכן הוא מוצלח כל כך כקוטל חרקים.
על תתנו לשם הדומה לסוכר או ההצהרות שזהו מוצר טבעי להטעות אתכם, זהו מוצר שתופל באופן מולקולארי כדי לייצר רעל ובמקרה הוא גם מתוק.
חדשות לבקרים מוגשות תביעות נגד חברת "מקניל", המייצרת את הסוכרלוז, על כך שהם מטעים את הציבור בפרסום כוזב שהסוכרלוז הינו מוצר טבעי ובריא מפני שהוא עשוי מסוכר, הסוכלוז מטופל באופן אגרסיבי מאוד ברמה המולקולארית ומולקולת הסוכר כבר לא כשהייתה אלא, מחוברת לכלור שהינו חומר רעיל לגוף.
בנוסף, טוענים שאפשר לאפות עם סוכרלוז , אך האמת היא שהדבר אפשרי אבל התוצאות לא ממש אכילות. המאפים אינם תופחים, לא שומרים את הלחות ולא משחימים כמו מאפים רגילים, ויתרה מכך , למרות הטוענים גם שהוא יציב בחום, חום התנור הוא מעט יותר מידי גם לסוכרלוז, יש התאדות של מימן כלורי שיוצר גירוי במערכת הנשימה והוא רעיל.
רשימת התלונות של משתמשים בסוכרלוז היא די ארוכה, לכן אפרט רק חלק מן הרשימה:
עור - אדמומיות, גירוד, נפיחות, שלפוחיות, קילוף, פריחה שהיא התלונה הנפוצה וגם סימן שמערכת החיסון לא מצליחה להתמודד עם פולש זר.
יובש בפה ובסינוסים, צפצופים בנשימה, שיעול או קוצר נשימה(סימן לחשיפה לכלור), עיניים אדומות, מגרדות ונפוחות, נפיחות בבטן וגזים, כאבים בחזה, דפיקות לב, עוויתות, כעס, חרדה, פאניקה, נידודי שינה, תנודות במצב הרוח,
בעיות במחזור החודשי.

לסיכום, היזהרו מהטעיות והונאה, אמנם יש גופים ומערכות השומרות עלינו, אך לפעמים לכסף יש יותר כוח.
כפית הסוכר שאתם מכניסים לשתייה החמה מכילה בסביבות 15 קלוריות בסך הכל, זה לא מה שיפריע לדיאטה, אך יש לשים לב למספר הכוסות שאתם שותים ביום, לכן אם בדיאטה עסקינן והמטרה שלכם להפחית קלוריות אזי הפתרון הוא סטיביה, מפני שהעיבוד שלו הוא מינימלי ובטוח לשימוש.
ישנה קבוצת מתיקים ששמרתי לסוף, הם הסוכרים האלכוהוליים שהם בטוחים לשימוש ובדרך כלל מצויים בתוך מוצרים קיימים ולא כממתיק בודד.
לדוגמא: כמעט כל ממתיק המסתיים בסיומת xול יהיה בטוח, כמו סורביטול
(מעל 10 גרם ליום אתם תרוצו לשרותים), קסילטול, מלטיטול וכ'ו.
כמו כן,עדיף להשאיר את המאכלים הממותקים בסוכר לכיבוד מזדמן ולמלא את הצורך שלכם במתוק ע"י אכילת פירות. אם אין לכם בעיות ברמות האינסולין והסוכר בדם אתם תהיו בסדר.